אלעזר רוקח – "הטרובדור הציוני"

אלעזר, אחיו הבכור של שמעון רוקח, היה התגלמותו של היהודי הנודד הנצחי ויש שכינוהו " הטרובאדור הציוני". אלעזר, נואם מלהיב, מכור ליישוב ארץ ישראל, לעבודת האדמה, איש הסוחף בהתלהבותו הציונית רבים אחריו, מהפכן מעצם טבעו, סופר מחונן ועיתונאי שנון. הוא נולד בירושלים בשנת 1854. בהגיעו לבר המצווה "נלקח אחר כבוד" לצפת, שם השיאו אותו עם פרידה, בת ר' יוסף ושרה שלאייער, מעשירי ונכבדי צפת. בצפת החלה פועמת בו רוח תחייה חלוצית. הוא מאס בחיי הבטלה של בני עמו ובהיותו בן 17 פרסם חוברת בשם "מצב צפת ותושביה האשכנזים", שבה הטיף לעבודת האדמה לשם הבראת היישוב בארץ ישראל. כשהיה בן 18 יצא למלחמה במוסד "החלוקה".

בעת ביקורו האחרון בארץ של השר משה מונטיפיורי בשנת 1875, כינס השר את נכבדי צפת לשם דיון בדרכים להבראת היישוב. אלעזר רוקח הציע לו את רעיונותיו בדבר העברת אנשי החלוקה לעבודת האדמה ואף ייסד חברה ליישוב ארץ הקודש. אלעזר חלם על יישוב חקלאי שבו יעבדו תושביו היהודים את האדמה, יזרעו, יקצרו, ישתלו עצי פרי וירעו צאן. פרנסי צפת הממונים על "הכוללים" ראו בו איום על חיי השגרה שלהם והכריזו עליו חרם. הם רדפו אותו, ביטלו את החובות שאנשים רבים חבו לו ואפילו על שכירת ביתו הטילו איסור. כך אבד חלק גדול מכספו. בשנת תרל"ה (1875) מופיע מכתב בעיתוני "הלבנון" ו"המגיד", חתום ע"י שבעים ושניים איש מצפת, בו הם מביעים את רצונם לעבוד כל עבודה בשדה ובמלאכה אם רק יעזרו להם. הם מבקשים מאחיהם בחו"ל להצטרף אל מונטיפיורי ולעזור לו להוציא את מחשבתו הטובה אל הפועל. בראש החבורה עמד אלעזר רוקח. מספר משפחות מקבוצה זו אף רכשו אדמה סמוך למבצר "גמלא" וייסדו את המושבה "בני יהודה", אך מפני שלא קבלו עזרה לא יכלו להחזיק מעמד והמקום ננטש. אלעזר לא נרתע מפני האיבה והרדיפות ובראש משפחות אחדות מצפת קנה את מחצית הכפר הערבי ג'עוני (גיא אוני) – כיום ראש פינה ועלה להתיישב בה. המתיישבים התמקמו בבתי החימר של מחצית הכפר והתחילו בעיבוד האדמה. בעיתונות העברית באירופה ובמיוחד בעיתון "המגיד" החל אלעזר בתעמולה נמרצת לעודד אנשים לעלות ליישוב שהקים ואף התכונן לנסוע לאסוף כספים עבור גיא אוני באירופה. תחרות זו על כספי התרומות גרמה לממונים על "הכוללים" בצפת לנסות ולהניאו ממעשיו. אבנים נזרקו על ביתו בלילות והחרדים אף שכרו ערבים להתנקש בחייו.

בינתיים, היישוב הקטן התקשה עד מאד לכלכל את עצמו ולמרות האיומים על חייו יצא אלעזר לשליחותו באירופה והתכוון להגיע אל המרכז היהודי הגדול שברוסיה, אך כשהגיע לאיסטנבול קיבל מברק מדודו וידידו הרב פרומקין, עורך עיתון "החבצלת", בל ייסע לרוסיה. נודע לפרומקין, מפי הקונסול הרוסי בירושלים, שאויביו של אלעזר הודיעו לרוסים,שאלעזר נוסע לרוסיה לשם תעמולה מהפכנית נגד הצאר. אותם יהודים מאנשי היישוב הישן אף נשבעו על כך שבועת שקר. אלעזר פנה לפי עצת דודו ונסע לרומניה, אך גם שם, כשהגיע לבוקרשט, הגיעה ידם של שונאיו והוא תואר כמי שבא להרוס את כל ערכי היהדות. בעקבות זאת נכשלה תכניתו לאסוף כספים לפיתוח החקלאות בא"י. מתיישבי גיא אוני שנפגעו מבצורת קשה, מלריה והטרדות מצד השלטון הטורקי, פרסמו בשנת 1878 כרוז נואש אל אחיהם בגולה ובו ביקשו הלוואה כספית "עד אשר ירחיב לנו ה' על ידי עמלנו ואדמתנו תיתן יבולה". משלא קיבלו אנשי גיא אוני את התמיכה נאלצו לנטוש את היישוב ושבו מיואשים לצפת. ההתיישבות בגיא אוני, פרי יוזמתו של אלעזר רוקח, נרשמה בהיסטוריה כהתחלה של גאולת קרקע מאורגנת בא"י למען התיישבות יהודית. אלעזר לא נכנע. הוא פתח בתעמולה ברחבי רומניה במטרה לעודד את יהודיה לעלות לא"י. חשוב לציין, כי אלעזר הקדים את בנימין זאב הרצל בחזונו. תעמולתו הציונית של אלעזר נשאה פרי. יהודים החלו לחסל את עסקיהם בכמה מערי רומניה. בספטמבר 1882 מספר "המגיד" על ההתרגשות שפקדה את יהודי רומניה בעקבות נאומיו של אלעזר רוקח ועל כך ש "300 נפשות הולכות לארץ הקודש".

בעקבות נאומיו התארגנו 32 אגודות ליישוב ארץ ישראל ברומניה, שבחרו לעצמם ועד מרכזי לשם ארגון יהודי רומניה להתנחלות בארץ ישראל. אלעזר היה איש חלומות, עיתונאי מבריק ובעיקר דברן מרתק, איש חריף ונועז. הוא ייסד ברומניה שני עיתונים בעברית וביידיש, שעודדו את היהודים לעלות לארץ ישראל. יהודי רומניה ייסדו בארץ שתי מושבות: זיכרון יעקב וראש פינה (1882), אשר הביאו גאולה לרעיונו הקדום שנכשל בשעתו מחוסר עזרה. מרומניה עבר אלעזר לאודיסה ושם התקבל בהוקרה ע"י ראשי מרכז חובבי ציון – הד"ר פינסקר ומ.ל. לילינבלום. הוא הומלץ על ידם להיות יד ימינו של זאב ויסוצקי הנדבן והתמנה למזכיר חובבי ציון בארץ ישראל. בשנת 1886 ויסוצקי ואלעזר רוקח יצאו ובאו בבתיהם של שרי האימפריה הטורקית; אלעזר עלה לגדולה, אך לא לאורך ימים.

השתלטות פקידי הבארון על איכרי המושבות הנתמכות הסעירה אותו מאד וגם התנהגותם המאופקת של ראשי חובבי ציון הרגיזה אותו. אנשי פקידות הבארון חתרו תחת מעמדו בחשדם בו שהוא המריד את איכרי ראשון לציון, ולבסוף פוטר ממשרתו. ב-1886 יזם יחד עם אחיו שמעון רוקח את הקמת אגודת "עזרת ישראל" אשר פעלה רבות למען העולים ובמקביל החלו לטפל בהקמת שכונה יהודית ראשונה מחוץ ליפו. במהלך עבודתם המשותפת של האחים רוקח על הקמת נוה צדק, החליט אלעזר לבוא לעזרת איכרי ראשון לציון, שהתמרדו נגד פקידות הבארון והעביר אליהם כספים מקופת "עזרת ישראל" – כספים שיועדו אך ורק לבניית נוה צדק.

כשביקש שמעון לקבל לידיו את הכספים שנאספו למען התחלת בניית השכונה, ענה לו אלעזר : "הן תדע כי אתמול קנינו חיטה לאיכרים בראשון לציון"… בין שני האחים פרצה מריבה אידיאולוגית קשה. שמעון ראה כחטא את השימוש בכספי "עזרת ישראל" מחוץ לנוה צדק. דרכי האחים נפרדו ואלעזר יצא שוב למסעותיו הציוניים באירופה. בשנת 1904 פגש בו הנער שמואל יוסף צ'צ'קס (ש"י עגנון ) בגליציה המזרחית והיה זמן מה למזכירו האישי. לנדודיו של אלעזר "הטרובאדור הציוני", בא הקץ ביוני 1914. הוא נפטר בודד וזנוח בעיר דרוהוביץ שבגליציה המזרחית.

מתוך:

  • סיפורי משפחות – סיפורן של 50 משפחות בתולדות היישוב, הפרק על משפחת ב"ק-רוקח – עמית לוינסון.
  • אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו – דוד תדהר.
  • היישוב היהודי בא"י – 1840-1881 – ד"ר בן ציון גת.
  • היישוב היהודי ביפו בעת החדשה – חנה רם.